הקפה הפורטוגלי תופס מקום של כבוד בחיי היומיום – החל מה"קפה-זיניו" הקטן והמרוכז של הבוקר (תוך שימוש בצורת ההקטנה לשם חיבה zinho) ולאורך היום כולו. מגוון השמות ושיטות ההכנה משקף את העושר התרבותי והאזורי של המדינה.כאשר אנחנו מבקשים "רק קפה", אנחנו בדרך כלל מתכוונים לאספרסו קצר: כוס קטנה של כ-30 מ"ל. זוהי נקודת ההתחלה למגוון סגנונות ושמות המשתנים בהתאם לטעם, לאירוע או לאזור.
בליסבון, אותו אספרסו ידוע גם בשם "ביקה Bica,, מונח שעל פי אגדה אורבנית הוא קיצור של הביטוי Beba Isto Com Açucar (שְתו את זה עם סוכר) או מהרעיון של לגימה מהירה של המשקה, שכן משמעות המילה 'bico' היא זרם חזק, "שפריץ".
בפורטו, הקפה עשוי גם להיקרא Cimbalino על שם מכונות הקפה האיטלקיות La Cimbali, שהיו פופולריות מאוד בין שנות ה-50 לשנות ה-70.
מהאספרסו הקלאסי מתפתחות וריאציות המשקפות את היצירתיות והמסורת של צריכת הקפה. אבאטאנאדו (Abatanado) הוא קפה מדולל בכמות גדולה יחסית של מים, מוגש בכוס גדולה יותר, בדומה לאמריקנו. הפינגאדו או הפינגו, בדומה למקיאטו האיטלקי, הוא אספרסו ובתוכו טיפת חלב בלבד. הגארוטו (או קורטדו במקומות אחרים) משלב קפה וחלב בכמויות דומות, בכוס קטנה, מין משקה שנמצא באמצע הדרך בין אספרסו לקפה קום לייט com leite, כמו הקפה או-לה הצרפתי. זוהי בעצם הגרסה הקרובה ביותר של "הפוך קטן" שאפשר להגיע אליה בפורטוגל. בכוס גדולה יותר, עם יותר חלב מקפה, הוא נקרא גאלאו (Galão), האפשרות המועדפת בארוחת הבוקר הקלאסית הפורטוגלית, כמו לאטה איטלקי או "הפוך גדול".
אפשרויות מעניינות נוספות לגיוון הם ה"קריוקה", המוכן עם מיצוי שני של פולי האספרסו הטחונים, חלש וחלק יותר (דומה לקפה לונגו קל מאוד), הקפה דופלו (בדומה לדופיו האיטלקי), המורכב משני שוטים של אספרסו המוגשים בכוס אחת, והמזאגראן המרענן, משקה שמקורו באלג'יר, שהוא קפה קר ללא חלב, עם קרח, לפעמים ממותק ולפעמים אפילו מלווה בלימון, אפשרות אידיאלית לימי הקיץ החמים.
