במהלך מלחמת העולם השנייה, למכרות פנשקיירה, הממוקמים בין קוביליה, פונדאו ופמפילוסה דה סרה, כ-80 ק"מ ממזרח לקוימברה, נועד תפקיד אסטרטגי בעל חשיבות בינלאומית רבה.
במכרות אלו כרו טונגסטן, מתכת נדירה בעלת תרומה רבה לפיתוח אמצעי לחימה ולחימוש. בשל עמידותו בחום וקשיחותו, טונגסטן היה חיוני לייצור כלי נשק, במיוחד תחמושת חודרת שריון, טנקים וכלי רכב צבאיים.
פורטוגל, מדינה ניטרלית באופן רשמי במהלך מלחמת העולם השנייה, הפכה לזירת מאבק שקט בין בעלות הברית לכוחות הציר על השליטה בטונגסטן. מכרות פנאסקיירה, שנחנכו בשנת 1898, היו אז תחת ניהול בריטי, וסיפקו בעיקר את האינטרסים של בעלות הברית, אולם גם גרמניה הנאצית ניסתה לרכוש טונגסטן פורטוגלי באמצעות מתווכים וחברות קש, ובכך הגבירה את מה שנקרא "מלחמת הטונגסטן". הלחץ הדיפלומטי היה עז. בעלות הברית ביקשו להבטיח זכויות ייצור בלעדיות כדי למנוע אספקה לגרמניה, ונוכח הביקוש הבריטי והאמריקאי הגובר, ממשלתו של סלאזר בחרה בסופו של דבר לעצור לחלוטין את יצוא הטונגסטן לגרמניה, מה שתרם להיחלשות מכונת המלחמה הנאצית.
מלחמת העולם השנייה וההתפתחויות המסחריות באיזור הביאו גם לשינויים חברתיים עמוקים באזור. הביקוש הגובר יצר פריחה כלכלית, זרימה של עובדים וסוחרים, אך גם של ספקולנטים ומבריחים. החיים בכפרים הסמוכים השתנו לאור עלייה בהכנסות, אך בה בעת עלו גם מתחים חברתיים וניצול של עובדים.
מכרות פנאשקיירה עודם עד היום דוגמה לאופן שבו משאב טבע יכול להשפיע על מהלך סכסוך עולמי. בפורטוגל הנייטרלית, התנהלה מלחמה כלכלית שתרמה, כמעט בלי קול, לתוצאות מלחמת העולם השנייה כפי שהן ידועות לנו.
