אלוורו ז'ואקים דה מלו סיזה ויירה, יליד מטוזיניוש 1933, הוא אחד השמות הגדולים ביותר באדריכלות העכשווית הפורטוגזית. הוא סיים את לימודיו בבית הספר לאמנויות בפורטו בשנת 1955, שם למד אצל פרננדו טאבורה, מנטור שהשפיע על חזונו לאדריכלות מושרשת בתרבות ומקום, אך פתוחה למודרניות. מגיל צעיר, סיזה, כפי שהוא מכונה בחיבה, הפגין כבוד עמוק לדיאלוג בין היצירה או האמנות לבין המקום, מאפיין שהפך לסימן ההיכר של הקריירה שלו.
היצירות הראשונות שהביאו לו פרסום היו בית התה בואה נובה במטוזיניוש (1963) ופרוייקט "בריכות הגאות" בלסה דה פלמיירה (1966). פרויקטים אלה, המשולבים בנוף האטלנטי, מפגינים את רגישותו הרבה של סיזה לקשר בין אדריכלות לטבע. בשנים שלאחר מכן עסק סיזה בפרויקטים כמו בנק בורג'סס ואחיו בעיירה וילה דו קונדה (1986), בבניין בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת פורטו (1996) ובתכנון מוזיאון סראלבש לאמנות עכשווית בפורטו (1999), אשר ביססו את מעמדו כ"אדריכל סופרסטאר" בפורטוגל.
סגנונו האדריכלי מאופיין בפשטות לכאורה, שטבועה בה תשומת לב עמוקה למקום ולאנשים. האדריכלות של סיזה אינה מרשימה ממבט ראשון, אלא מבקשת להשתלב עם סביבתה, תוך העדפה לקווים ברורים, למשחקי נפח עדינים ופרופורציות מאוזנות. הוא מרבה להשתמש בבטון לבן, עץ ולבנים, ומשלב ביניהם תוך תשומת לב מיוחדת למרקמים ולאופן שבו האור משתקף בחלל. לבן, בפרט, הוא מעין "סמל מסחרי" בעבודותיו.
הכרה בינלאומית ומעמד של מעצב על באו יחד עם פרויקטים גדולים ומפורסמים כמו המרכז הגליסיאני לאמנות עכשווית בסנטיאגו דה קומפוסטלה (1993), ספריית אוניברסיטת אביירו (1994), כנסיית סנטה מריה בעיירה מרקו דה קנאווסש (1996), הביתן הפורטוגלי לאקספו 98 בליסבון ומוזיאון הקמרגו בעיר פורטו אלגרה, ברזיל (2008). סיזה עיצב גם את ביתן גלריית סרפנטיין בלונדון (2005), ועוד ציוני דרך ברחבי אירופה והעולם. סיזה זכה באותות ההצטיינות והפרסים היוקרתיים ביותר בתחום, כמו פרס פריצקר לשנת 1992, מדליית הזהב של RIBA לשנת 2009, ואריה הזהב בביאנלה של ונציה לשנת 2012.
לרגל יום הולדתו ה-90, הוצג סרט תיעודי שחגג את יצירתו ורוחו, מאת Gallery Institute, ארכיון אמנות, אדריכלות ועיצוב בפורטוגל ובעולם, לצפייה בטריילר כאן (YouTube).
עוד זמין ביוטיוב סרט תיעודי וראיון מקסים עם סיזה בגיל 86, כאן.
