פורטוגל היא ארץ בה אגדות והיסטוריה נפגשים ומציתים את הדמיון. ברחבי הארץ שטופת השמש הזו, סיפורים על אוצרות קבורים ומטמונים אבודים נלחשים במשך מאות שנים, ומוסיפים לכל טירה עתיקה והר ערפילי קורטוב של מסתורין.
טירת אלמורול, לדוגמה, היא מבצר מימי הביניים המתנשא מאי בנהר הטאז'ו, וסביבו בסיפורים על אוצרות סודיים ושרידים קדושים, כולם נשמרים בקפידה על ידי רוח רפאים קסומה של נסיכה מוּרית. או את מנזר ישוע בטומאר, שם אומרים שמסדרונות אפלים מסתירים את אוצרותיהם המופלאים של הטמפלרים, חבויים ומחכים לאלו האמיצים מספיק לחפש אותם.
בצפון, במיניו ובטראס-אוס-מונטס, טירות לינדוסו ולניוסו מחביאות, על פי האגדה, זהב הקבור עמוק מתחת לאבניהן ומוגן על ידי לחשים עתיקים. אם אתם משוטטים ליד סרה דו מאראו, גם שם נשמעים סיפורים על תיבות זהב המוגנות בידי נחשי ענק.
המשיכו דרומה אל הגבעות המיסטיות של סינטרה, ותמצאו אולי את האוצר העשיר מכולם: אגדות קסומות על מלכים מוריים, סמלים מוצפנים חקוקים בסלעים, ומחפשי זהב מקוללים המפותים על ידי הבטחה לזהב נסתר. באלנטז'ו, טירות מונסרז וסרה ד'אוסה קשורות לנצח, על פי המסופר, לאוצרות שהוחבאו על ידי נזירים ומורים בעבר הרחוק, מוגנים תחת מבטם הערני של נחשים קסומים או רוחות נשים מכושפות.
איזור אלגרב אינו פחות מסתורי, בעיר העתיקה פארו ובטירת פאדרנה מהדהדים סיפורים על אוצר מורי קבור, המוגן בידי שומרות קסומות וחסרות פחד. לאורך קו החוף של פורטוגל כולה, שם הים עצמו שומר סודות – אגדות מספרות על ספינות טרופות עמוסות בזהב ותכשיטים מארצות רחוקות, הנחות על קרקעית האוקיינוס ונשמרות על ידי בנות ים או מפלצות ים.
הפלישות הנפוליאוניות בתחילת המאה ה-19 הותירו גם הן את חותמן, והציתו שמועות על תיבות נסתרות של מטבעות ושל זהב, שהוחבאו במנזרים, בחוות ובארות, רק מחכות להתגלות על ידי בני המזל (או האמיצים!).
בכל עיר עתיקה, בכל אתר טירה או הריסות, שימו לב לאדמה עליה רגליכם דורכות ולאוצרות העשויים להיות קבורים תחתיכם.
