בדברי הימים של ההיסטוריה הספרותית, ישנן מעט דמויות אשר עומדות באומץ כמו לואיש ואש דה קמואש, המשורר הפורטוגלי שחייו היו אפיים כמו יצירותיו. הוא נולד בסביבות שנת 1524, ויצא למסעות שבהם חצה לא רק גבולות גיאוגרפיים אלא גם את הקרקע הטרשית של האהבה, ההרפתקאות והספרות.
לפני שכתב שירה, היה לואיש ואש דה קמואש חייל והרפתקן ששט במים הסוערים של החיים, נקלע לחיכוכים עם החוק מספר פעמים, נכלא עקב עבירות שונות, כולל קטטה וצבירת חובות. כחייל משוחרר של הצבא הפורטוגלי, הוא נשא את צלקות הקרב הפיזיות והרגשיות. מספרים עליו כי את עינו איבד בקרב, פציעה שלימים תהפוך לסמל חוסנו ונחישותו. בתוך הכאוס והקטל גילה קמואש את כוחן של מילים ואת היכולת לטוות קסם מהארצי ולמצוא יופי בתוך הרגעים העגומים ביותר.
ההפלגות הרומנטיות שלו היו אגדיות כמו כושרו הספרותי. הרפתקאות המלחמה והים שלו ואהבתו לקתרין מאטאידה הציתו להבה שכילתה אותו בסופו של דבר. כשהוא לכוד במשולש אהבה מעשה ידיו, קמואש מצא את עצמו גולה מעירו האהובה ליסבון, והפך למשוטט בעולם של יצירתו.
נראה שהמצוקה רק ליבתה את אש היצירתיות של קמואש. הגלות שלו הפכה לכור היתוך עבור אומנותו, ובמהלך תקופה זו כתב את יצירת המופת שלו, "הלוסיאדים", שיר אפי שחוגג את עידן הגילויים של פורטוגל וביצר את מקומו של קמואש בקאנון הספרותי. האפוס "הלוסיאדים" כמעט ואבד כשקמואש ניצל מספינה שנטרפה ועליה כל רכושו, כולל חלקים מכתבי היד שלו. האגדה מספרת שהוא נאחז בכתב היד ליצירה כמו ברפסודת הצלה. כך, בהתמדה ונחישות, הוא השלים את יצירת המופת שלו למרות הכישלונות.
כיום, מורשתו של קמואש נשמרת ויצירותיו ממשיכות להוות השראה לדורות של משוררים וחוקרים.לואיש ואש דה קמואש אולי חי לפני מאות שנים, אך דבריו ממשיכים להדהד ומזכירים לנו את העוצמה המתפרצת של נפש האדם. אדם שהעז לחלום, לאהוב ולחיות את החיים במלואם, גם מול מצוקה. זו מורשתו הגדולה ביותר.
